"תצחק ביום האחרון."

יום אחד, ישבתי בסלון.
בתי הצעירה באה לראות אותי וביקשה ממני לדבר.

בבית הספר, היו אנשים שעשו לה צחוק:
מדרך הלבוש הצנועה שלה,
על בחירתו האמיצה לשרת את אלוהים.

אמרתי לו שיש כאלה שצוחקים בהתחלה,
ואלה שצוחקים בסוף.

בעבודה זו, בחרתי בשלוש המילים
"ותשחק ליום האהרון"
וקישרתי אותו למערת מהפלה,
מקום קבורתם של האבות והאמהות.

חייהם לא היו קלים,
אבל איזו שמחה עצומה היום!
שזכו שעם ישראל יהיה צאצאים מהם.

אפילו בגאולה נאמר:
"אז פינו יתמלא צחוק."

יום אחד, נסתכל אחורה
ויבין שמי שצוחק באמת
הוא זה שנשאר נאמן
אל דרך האמת עד הסוף.