"יהי רצון שעינינו יראו את שובך"

איך אפשר להתחרט
משהו שמעולם לא נתקלנו בו קודם?

מעולם לא חווינו את בית המקדש.
מעולם לא ראינו זאת במו עינינו
גילוי הנוכחות האלוהית בירושלים.

דרישות הסיבה:
איך נוכל לרצות את מה שמעולם לא הכרנו?

אבל האמת עמוקה יותר מההיגיון.
רצון פנימי חזק יותר מההיגיון.

יש תחושה של נוסטלגיה.
מה שלא נולד מהזיכרון,
אלא מהשורש.

"יהי רצון שעינינו יראו את שובך"
היא תפילה שעוברת מדור לדור:

לראות, בעיניים הפיזיות שלנו,
שובך הגדולה והקדושה לירושלים,
לכיוון בית המקדש.

לא רק ידע.
לא רק להאמין.

להיות שם.
להיות חלק מזה.

ולראות את הדבר העצום והמכריע הזה
שיקרה לנגד עינינו ממש.